החגים הגיעו וזה הזמן המושלם לחופשה, לא? כל ההזמנות לסוכות כבר סגורות עד אפס מקום והמחירים מרקיעים שחקים כמו המטוסים שדווקא זול להמריא בהם.
אז לקראת השנה החדשה ועונת החופשות אני רוצה לספר על חופשת אוגוסט שהייתה לי במשק האקולוגי ירוק ברמות
לפני הצבא חסכתי אלפי שקלים כדי לצאת לחופשה בחו"ל, עבדתי בעבודות ממש לא נעימות, שגרמו לי לכאבי גב, רק כדי להשיג מספיק כסף ולצאת לחופשה המיוחלת. היו כמובן גם רגעים יפים בעבודה, כמו חברויות שנרקמו, אבל כנראה שיכולתי לעשות משהו יותר מועיל עם הזמן שלי מלמכור לעם ישראל קולה וחומוס קטן.
באמצעות הכסף שחסכתי טסתי לשני יעדים לפני הצבא וסך הכול עשיתי שם חיים משוגעים, במובנים שלי לפחות: ראיתי נופים, אכלתי במסעדות טובות, פגשתי אנשים טובים באמצע הדרך והעמקתי קשרים עם מי שנסעו איתי.
בשנה האחרונה עבדתי בעץבעיר – לא בדיוק "עבודה" במובן המקובל של המילה, כלומר, לא קיבלתי "משכורת" במובן הרגיל של המילה, ואני לא יכולה להרשות לעצמי "חופשה" במובן הרגיל של המילה. האם אני אחוזת ייאוש?
לא ולא, להיפך! -. חזרתי עכשיו משבוע בגן עדן – עם חברים, בריכה קטנה, נוף מדהים לכנרת, אוכל אורגני ומזין, מנגו ללא הגבלה וחדר צנוע. בונוס: השארתי את הטלפון בעץבעיר לתחושת שחרור מעמיקה.
איך זה קרה?
משק ירוק ברמות נמצא מכל הכנרת וליד שפך נחל דליות. למשק יש מטעי מנגו מזני לילי ועומר.
החיים בעץבעיר העניקו לי משכורת ממש שווה – קהילה! ובקהילה הזו אפשר לצאת לחופשה של שבוע באוגוסט ב-75 ש"ח – מחיר הנסיעות באוטובוס...
הקהילה האקולוגית הרחבה, "התנועה הגדולה" שאני חלק ממנה עכשיו, נרתמת לעזרה כשצריך וגם יודעת לתת ולהעניק.סמי ודבי מנהלים את משק "ירוק ברמות" כבר שמונה שנים ויוצרים סביבם קהילה של מתנדבים, עובדים וחברים. בכל שנה, בעונת המנגו, הם מזמינים מתנדבים לבוא לשהות אצלם בתמורה לכמה שעות ביום של עבודה בקטיף המנגו האורגני שבמטע שלהם. או אז באים צעירים ומבוגרים מתוקים מכל הארץ לעזור במלאכה.
גם אני הצטרפתי, וכך זכיתי להכיר אנשים מעוררי השראה וחברים טובים להמשך הדרך, וגם ללמוד הרבה על "ארץ המנגו" שכובשת עוד ועוד שטחים בסמוך לכנרת.
ידעתם למשל, ש-60% מהמנגו בישראל מיוצא לאירופה? והמנגו בסופר הוא בעצם סוג ב'? מתברר שאת הדברים הטובים שולחים לחו"ל.
התנאים מסביב לכנרת טובים לגידול מנגו (כל עוד מספקים לו השקיה של יער טרופי ודישון כימי, כן?) עד-כדי-כך שהוא נחשב המקום הטוב ביותר בעולם לגידול מנגו.
גיליתי גם שרוב המנגו נקטף בוסר ונשלח לבתי אריזה, שם הוא עובר תהליך הבחלה בעזרת גז אתילן (כמו שעושים לפירות נוספים: בננה, אבוקדו ואפרסמון). אגב כך, כל הפרי הבשל על העצים בזמן הקטיף נרקב במטע ולא מגיע אל הצרכן ובעצם לאף אחד.
כשקוטפים מנגו בוסר, העץ לא כל כך אוהב את זה ומסמן את זה לקוטף באמצעות שרף. השרף הזה לא נעים ויכול לגרום לכווויות. לכן המנגו ידוע לשמצה בקרב אנשי קטיף. הפתעה!כשקוטפים את המנגו בשל, בעיית השרף כמעט ולא קיימת. במשק "ירוק ברמות" קטפנו רק את המנגואים שהבשילו, והקטיף היה נעים ולא מסוכן. העץ יודע מה נכון לו ולנו.
תעשיית המנגו עוברת תהליך דומה לזה שכל המוצרים שלנו עוברים (באדיבות הקפיטליזם): הריכוזיות עולה, הקטנים נשברים, והמגוון מצטמצם.
משנה לשנה החקלאים מזדקנים, ואין מי שיירש את המטעים, כי חקלאות לא נחשבת לקריירה מבטיחה או מכובדת, וגם אם הצאצאים בוחרים להישאר ולגור במושב, הם כמובן יעדיפו לנסוע כל בוקר קילומטרים רבים למשרד הממוזג במרכז הארץ. הייטק הרבה יותר קורץ מעבודה בשדה עם עלות השחר. מי שיורש במקומם את המטעים הן חברות גדולות שמשלמות שכר נמוך בתנאים ירודים לעובדים זרים. החברות האלו רק גדלות, והמגדלים הקטנים מתמעטים.
החקלאים, בעלי משפחות שמנסים לשרוד, רוצים לטפח גידולים שיניבו יותר רווח ובוחרים באותם פירות : כרגעמנגו, אבוקדו, תמרים ושקדים הם הכוכבים העולים. דוגמה שממחישה זאת היטב ראיתי בדרכנו לאחד המטעים. מטע שכן של פירות הדר שתל בין העצים עצי מנגו צעירים, וכשהם יהיו מספיק גדולים הוא מתכנן לכרות את ההדרים לטובת הפרי הרווחי יותר.
אזור הכנרת שהיה פעם מגוון הופך להיות ארץ המנגו. והגליל המערבי הופך להיות ארץ האבוקדו. שותלים את מה שאופנתי באותו הרגע בלי התחשבות במה שנכון לקרקע, למים ולא'נשים.
-------
אז אמנם לא הייתי ב"חופשה" במובן הרגיל של המילה – הייתה לי מחויבות כלפי סמי ודבי, בזמן שהקדשתי לקטיף, להקפאת מנגואים, לסדר ולניקיון אבל הצרכים שלי נענו ובגדול! קיבלתי: טבע, שקט, אוויר נקי, חברה טובה, מקומות חדשים ומרגשים, מנוחה ושעמום, בנוסף לערכים שכמעט ולא קיימים בחופשה ה"רגילה": תמיכה בפרויקט אקולוגי, עזרה לקהילה, חיזוק חברויות ויצירת חדשות, למידה, מעגל שיתוף אמפתי ושירותי קומפוסט!
אני מקווה שהכתבה הזאת לא תגרום לאנשים לנהור לעבר חוות אקולוגיות רק כדי לזכות בחופשה בחינם, ואולי כן?
אנחנו בעולם של שפע ויופי, רק צריך לעצור רגע, לנשום ולשים לב.
שלכם,
עינת
Comments