מפגעי העיר מזווית חדשה; השוואה מקורית בין עץ הפיקוס למדרכות הבטון
אי שם בתחילת שנות העשרים פיקוס השדרות היה אהוד העיריות. הוא נשתל (כמרומז בשמו) ברחובות ובשדרות העיר. עד שנות ה-70 הוא היה עץ חביב: יפה, מצל ולא מלכלך מדי.
ואז הגיעו הצרעות. צרעת הפיקוס היא צרעת קטנטנה שאחראית להבשלת פירותיו. כשאלו מבשילים, בין מרץ לאוקטובר, הפיקוס מפסיק להיות חבר והופך לאויב. הוא מלכלך את האוטו. את המדרכה. את צמיגי האופניים. את המרפסות ואת סוליות הנעליים.
הפיקוס הופך לעץ מקולל בפי אנשי העיר. הוא מאיים על העיר כבועה מוגנת מתלאות הטבע. פתאום הטבע עושה מה שבא לו וחושב שהוא יכול ללכלך לנו את השמשה של האוטו.
אז העיר מכריזה מלחמה.
עץ הפיקוס הגדול בעץבעיר - גבוה יותר משלוש קומות!
מכונות ניקוי רועשות, מתזי מים ומגבים – כולם עובדים שעות נוספות על-מנת להשיב את הסדר על כנו.
אבל מה באמת מלכלך כאן?
המדרכה
מדרכה עשויה לרוב מבטון, וזה עסק מלוכלך ביותר. בטון עשוי מתערובת שעיקרה מלט. על כל טון מלט נפלט לאטמוספירה כחצי טון פחמן דו-חמצני. 8% מהפליטות העולמיות הן ממלט. עוד על כך בוויקיפדיה ובכתבה של The Marker.
כדי לתחזק את המדרכה זקוקים לאמצעי ניקיון בדמות עובד קבלן או רכב טאטוא. העסקתם של עובדי קבלן היא משימה קשה למדי; הישראלים לא ששים, בלשון המעטה, להיות מטאטאי רחובות (כדאי לנתח למה, אבל זה בפעם אחרת), ויש איסור על העסקת עובדים זרים. אז העיריות פנו אל המכונה, והיא מצידה עומדת בכל התקנים ולא צריך להתחשב באגו או בתנאי ההעסקה שלה. היא עומדת בכל התקנים: של הרעש, הזיהום והטיפול בפסולת. זה רק התושבים שצריכים לסבול את הרעש המחריד הזה פעמיים (אחת לכל צד של הכביש), והמכונה לא מתחשבת בדברים כמו יקיצה טבעית ושקט נפשי. היא שורפת דלק, פולטת גזים רעילים לאטמוספירה ומטנפת את השקט בזיהום רעש, הכול על-פי התקן כמובן.
והעובד שמפעיל אותה? רוב הסיכויים שהוא עובד קבלן שהגיע, ברכב, מעיר אחרת ובדרכו לעבודה ובחזרה ממנה תרם למאמץ הזיהום והשחרת האוויר.
עוד דבר שהמדרכה מצטיינת בו היא הזרמת מי נגר. כשיורדים גשמים על העיר היא שוטפת אותם מעליה, ויחד עם הרבה פיח, זבל ובוץ היא מסיעה אותם הרחק הרחק ממנה – לים, שם הנגר המטונף תורם לזיהום הים, או לשלוליות החורף העירוניות שמדי פעם גורמות לנזקים חמורים במיוחד. עיר, עם המדרכות והכבישים שבה, דואגת לספיגה מינימלית של מי גשמים. סדר הבטון, האבן והאספלט גורם לבלאגן בדמותן של הצפות מסוכנות כמו זו שגרמה למותם של דין שושני וסתיו הררי בתל אביב לפני שנה וחצי. משבר האקלים מביא לתופעות מזג-אוויר קיצוניות יותר ויותר – ימי גשם מתמעטים והמשקעים בכל יום כזה רבים יותר. ההצפות מאיימות עלינו, והמדרכות לא עוזרות בהתמודדות עמן.
לפעמים הטבע לא עוצר בבטון, הוא מראה לנו את עוצמתו, כשמבין המדרכות מציץ מזון מזין, טעים, בחינם ובשפע. קוראים לזה "עשבים שוטים". אבל במלחמה כמו במלחמה אגף שפ"ע קלט את העניין מהר מאוד והחל מרסס את המדרכות שמא אותם עשבים יפרו את הסדר הטוב. אז העשבים שאתם רואים מבין המדרכות? הם הכי לא שוטים. הם די חכמים. מיוחדים. הכי חזקים. מה שנקרא "צמחים חלוצים" - חוזרים לנבוט בעונתם, ומיד מושמדים בקפדנות, תוך הרעלת הסביבה.
והפיקוס?
מנקה את האוויר מהפיח שכלי הרכב פולטים, סופח אליו פחמן דו-חמצני ומשחרר חמצן נקי.
הפיקוס לא זקוק להשקיה, שורשיו מספיק מתוחכמים למצוא מקורות מים תת-קרקעיים. על יכולת החדירה שלו לצנרת התגברו כבר ממציאי ההמצאות – לשם שינוי, בהמצאה מועילה לקיום ההרמוני של עצים ומבנים בעיר־היער. בנוסף, מי הנגר והגשמים נספגים באדמה סביבו ומנוקים על ידו. שורשיו שותים מים והם יוצאים דרכו בעלים, בפירות ובלחות שמשתחררת לאוויר.
בחודשים החמים, כשאנחנו מתחת לעץ, אנחנו חשות צינה מרגיעה – הטמפרטורה הממוצעת בסביבת עץ פיקוס נמוכה בארבע עד שש מעלות מהסביבה נטולת העצים!
כדאי לקרוא: דברים על עצים: 10 עובדות שכדאי לדעת
כשאנחנו אוכלים את הפירות אנחנו שותים את המים הכי נקיים שיש – הצמח הוא המסנן הכי משוכלל ואיכותי שתוכלו להשיג.
והפירות? קודם-כול הם אכילים וטעימים, ממשפחת התאנים ובאמת מזכירים אותן בטעמם וגם במרקם ובמראה. עמוסים, כמו כל פרי, ובמיוחד הסגולים שבהם, בנוגדי חימצון, ויטמינים ומינרלים. אם כל זה לא מספיק, הפירות מנקים ומועילים גם למערכת העיכול שלנו.
משהו שאלון כתב מזמן: פירות הפיקוס – לא לדאוג
ואי-אפשר שלא להזכיר את היופי – של הנוף, של הגזעים המפוסלים, של שורשי האוויר. המדרכות כבר מזמן מלאות בשכבת פיח שחרחרה, אבל אנשים רבים רואים אסתטיקה בזוויות ישרות בגוני אפור ולבן, ושכבת הפיח השחרחרה שעל המדרכות נראית להם מובנת מאליה. וככה העיריות פועלות: עלים ופירות זה טינופת, וחלונות זכוכית חפים מכל גרגר אבק זה בסיסי. העובדים עושים את מה שמוטל עליהם ובשקדנות מרססים ואוספים כל עשב עקשן ועלה יבש.
אם הייתם שואלים את הציפורים, החרקים והדבורים הם היו טוענים שעץ הפיקוס הוא המקום היפה, הנקי והנעים ביותר בעיר שמלאה במשטחי בטון רותחים וקודרים.
ומה בני האדם יגידו?
אשאיר אתכם עם השאלה ועם טבלה השוואתית מתחת לתמונות. אני הלכתי לטאטא את המרפסת ולאסוף את פירות הפיקוס הטעימים שנפלו שם מאתמול. על ניקוי הכתמים הסגולים והדביקים כבר ויתרתי. מתישהו בסתיו הפירות יפסיקו ליפול, ואחר כך יגיע הגשם וינקה הכל.
שלכם, עינת (הכנתי במיוחד בשבילכם טבלה שעושה סיכום יפה בעמוד הבא - תציצו!)
コメント