איך אפשר להיטיב עם הבריאה, עם עצמנו ולעשות שטויות במרכז תל אביב? התשובה: חרובים.
בשבוע שעבר ראיין אותי יגאל מוסקו האחד והיחיד! בזמן האחרון יש התעוררות בתקשורת הישראלית לענייני אקלים וסביבה - מרגש ומעורר אופטימיות לראות כתבים ועיתונאים יוצאים מאיזורי הנוחות הפופולריים ומסקרים נושא חשוב ומודחק כל כך.
למה ואיך הגעתי לסצנה התקשורתית הזו... את זה תגלו כנראה במהדורה של שישי הבא ואכתוב על כך בפוסט נפרד. מה שאכתוב פה עכשיו כנראה לא ייכנס למהדורת החדשות. זה לא פוליטיקלי קורקט או משהו כזה. כלומר, לא מה שמתאים לתקשורת הנורמטיבית ולצרכניה.
לא עניתי "נכון" על השאלות של יגאל. הנה למשל כששאל אותי "מה את עושה למען הסביבה?" הבנתי בדיוק מה הוא רוצה לשמוע וישר קפצתי לענות את התשובה שהוא לא מצפה לה:
"אף אחד לא מכריח אותי לעשות שום דבר, אפילו לא הסביבה!"
ואף הרחבתי:
"אני קודם כל עושה למען עצמי, בכיף שלי ובחשק שלי. מה שמרגיש לי נכון וטוב!"
בסוף, אחרי התפתלויות שלי ושלו, הוא קיבל את מה שהוא רצה לשמוע – שאני טבעונית ושאני נוסעת באופניים ולא במכונית. סוף סוף השלמתי לו את הפאזל הנורמטיבי עם החתיכה הנכונה שהוא בדיוק חיפש.
אז כדי להדגים את מה שניסיתי להגיד לו ולא הצלחתי, הנה הצצה למשהו שעשיתי השבוע בגלל שהתחשק לי. היה לי כיף, וגם הסביבה נשכרה כנראה. אפשר למדוד את הטוב שעשיתי לעצמי? אני לא יודעת איך. אולי אפשר למדוד את "טביעת הרגל האקולוגית" שלי, אבל זה מדד משעמם שתאגידים המציאו! כן כן, קיראו את הפוסט של תמי כדי לקבל את השלמת הידע על זה, אם עדיין לא נודע לכן.
אז ככה, ככה מתנהלים להם חיי: אתמול הלכתי עם חברה ללקט חרובים במרכז תל אביב, אצל העץ שאלון מצא בשיטוטיו. מהרגע שטעמתי מהחרובים העסיסיים שהוא אסף ממנו חיכיתי להזדמנות לבקר את העץ בעצמי. הגשם הראשון טיפטף ביום שלישי וזירז אותי - כדאי ללכת מהר לאסוף את כל החרובים שנירצה לפני שיספגו את מי הגשמים המגיעים.
לקחתי חברה, עגלת שוק והוראות מעורפלות על מיקום העץ.
כמה שמחתי למצוא אותו! מהר מהר טיפסתי גבוה על העץ לקטוף חרובים מענפיו ואפי, החברה, אספה חרובים מהרצפה וגם צילמה אותי. בבית הם יישמרו במזווה ונוכל לאכול אותם לאורך כל השנה.
עצי חרוב הם חזקים ולא קוצניים מה שהופך את הטיפוס עליהם לחוויה מושלמת!
Comentários