מה הקשר בין צורת הרחובות ללב האנשים? סיפור על קהילה ילידית בברזיל שקיימה את עצמה בכפר בצורת גלגל אופניים.
הפוסט נכתב במקור בדף הפייסבוק שלי, סוף 2021
בשביל המציאות שאנו מייחלות לה אנו זקוקות קודם כל לדמיון, ומה יותר מעשיר את הדמיון מסיפורים? אני אוהבת ללקט סיפורים על תרבויות אחרות שפותחים אותי לעולמות חדשים ואפשרויות אחרות שהיו ויכולות גם להיות. התרבות המערבית התפשטה כל כך עד שהפכה שקופה כל כך שהיא נתפסת בעינינו כ"טבע האדם". בלי לשים לב אנחנו חיות את הסיפור שמכתיב הזרם המרכזי.
אז הנה סיפור אחר שהעיף לי את המוח. מתוך ההרצאה "מחלוקות סביב מטריארכיה" של האנתרופולוגיים הרדיקליים.
אי שם בברזיל יש כפר בשם קנלה. אם הייתם ציפור, הייתם מגלים שצורתו צורת גלגל אופניים. דמיינו פרט אחד מחייהם השונים כל כך משלנו, שהתנהלו במשך דורי דורות: נשות הכפר הן בעלות הבתים (אנחנו מניחות שתפיסת הבעלות בכפר שונה לגמרי מהמוכר אצלנו, אז כנראה שזו לא מילה מדויקת אבל זה מה שיש לנו) והן מנהלות את ביתן. הגברים לעומת זאת אינם דיירים קבועים, חייהם מתחלקים בין שני בתים הנמצאים בשני צדי הכפר: בצד אחד, במזרח, הבית של בת זוגם (לא דומה בכלל למערכת יחסים מונוגמית המוכרת לנו, אבל זהו המושג הכי טוב שאפשר למצוא למערכת היחסים שלהם) שם הם מבלים את הלילה ובצד השני, מערב, הבית של אחיותיהם. שם הם שותפים לגידול האחיינים והאחיניות שלהם. שם הם מבלים את ימיהם ומעורבים בחיי הרוח. מקומה של האישה הוא אמנם בבית, אבל במקרה של קנלה, בית המגורים הוא איפה שהכל קורה, הוא מרכז העניינים.
במרכז הכפר יש רחבת ריקודים. מה? רחבת ריקודים?? כן! ההחלטות מתקבלות תוך כדי שירה, נגינה וריקוד. כשהמיסיונרים הגיעו הם ניסו לשכנע את תושבי הכפר "לסדר" אותו ברחוב מרכזי וישר במקום המעגל. התושבים התנגדו בחריפות לרעיון - שתומך בשליטה ולא בשיתוף. אנחנו חושבות למשל על שולחן האוכל המלבני המקובל כל כך במחוזתינו - תמיד יהיה מי שיישב בראש השולחן ומי שיהיו לצדדיו. זה לא מקרי.
על סמך פיסות המידע שהצלחתי לאסוף נדמה לי שאנשי קנלה היו אנשים בריאים, שמחים, וחייהם היו עשירים. הם השתמשו בחומרים שהיו לרשותם וחיו יחד עם הטבע. הם לא התייחסו לאדמה כמשאב שיש לנצל. ייתכן שחסר לי מידע ותמיד אשמח ללמוד עוד, אבל מה שכבר מצאתי מספיק לי לגמרי כדי לשאוב השראה ולדמיין את העולם המעגלי היפה יותר שאנחנו יודעות שאפשרי, עולם של שיתופי פעולה, עזרה הדדית והרמוניה בין המינים.
איך יראו חיינו כשכל אחת תוכל להביע את קולה ולדעת שהיא נראית ונשמעת, כשנרקוד ונשיר ונשב לאכול במעגלים של שיתוף ושפע, כשנחיה ברחובות עגולים ובערים ספירליות?
רק משהו לחשוב עליו. ממש חזק.
שלכם,
עינת
留言